פסק-דין בתיק ע"פ 9468/10

השופט ע' ארבל:

1.        לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן אב"ד, מ' מזרחי ור' כרמל), לפיו הורשע המערער באינוס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובמעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק. על המערער נגזר עונש של ארבע שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה על הוראות סימן ה' בפרק י' לחוק, וכן קנס בסך 2000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח.

עיקרי העובדות והאירועים

2.        נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה סדום.

           ביום 20.8.09, לאחר השעה 01:00, נהג המערער במכוניתו מסוג מאזדה 3 כשהוא שתוי. באותה עת עמדה ר' קטינה ילידת 04.12.92 (להלן: המתלוננת) ביציאה מהעיר בית שמש וביקשה לעצור רכב שיסיעה לביתה. המערער עצר רכבו והציע למתלוננת להסיעה לביתה והיא הסכימה. במהלך הנסיעה הציע לנסוע לביתו במושב תירוש ומשהגיבה המתלוננת שאינה מעוניינת, עצר את רכבו במקום חשוך ומבודד והורה לה לרדת מהרכב. כיוון שפחדה הגיב המערער ואמר לה שרק צחק עימה והמשיך בנסיעה. בשלב מסוים עצר פעם נוספת את הרכב ואמר לה לרדת אם אין רצונה להתלוות אליו למושב תירוש, שם יש בכוונתו לפגוש שניים מחבריו ואז יסיעה לביתה. כשהגיעו סמוך לביתה ביקשה המתלוננת שיסיעה לביתה, אולם המערער אמר שעליה להתלוות אליו ולאחר מכן ישיבה לביתה. במהלך הנסיעה שאל אותה אם היא בתולה ולאן הגיעה הכי רחוק עם גבר. המתלוננת סירבה לענות, המערער נגע בפניה שלוש פעמים והיא הסיטה את ידו. בהגיעם למושב תירוש ביקש המערער מהמתלוננת להתלוות לביתו אך היא סירבה ואמרה שאינה מעוניינת והוריה דואגים לה. הוא הביא מהבית וודקה מעורב במשקה רד בול, אך המתלוננת לגמה לגימה אחת בלבד ושפכה את השאר. המתלוננת אמרה לו כי גילה 17 שנים וחצי. היא בקשה שוב ושוב מהמערער להחזירה לביתה, והוא השיב כי שני חבריו יסיעוה. המתלוננת סירבה לנסוע עם השניים ואז שבו המערער והמתלוננת לרכב ונסעו לכיוון ביתה. המערער ניסה לשכנעה להתלוות אליו לפארק בריטניה, המתלוננת סירבה וחרף התנגדותה סטה המערער לכוון הפארק תוך שהוא מתעלם מבקשתה שיסיעה לביתה. המערער החנה את הרכב במקום מבודד ואז התנפל על המתלוננת, תפס בראשה בחוזקה, נישק אותה בפיה, תוך שימוש באלימות כדי להתגבר על התנגדותה, תפס בידה והוריד את חולצתה.  לאחר מכן, עבר לשבת לידה, נגע בחזה, הוריד את מושב הכיסא בשכיבה ארצה, הפשיל את מכנסיה והחדיר את אצבעותיו לאבר מינה, הכאיב לה וגרם לה דימום. המתלוננת המשיכה להיאבק אך המערער לא הרפה והחדיר אצבעותיו לפי הטבעת ושוב לאיבר מינה ולפי הטבעת תוך שהוא מכאיב לה. המערער דרש ממנה לפסק רגליה אך היא סירבה והידקה אותן. אז דרש ממנה למצוץ את איבר מינו, והיא סירבה וביקשה שוב ושוב שיקחנה לביתה. לאחר מכן הסיע המערער את המתלוננת לביתה. היא נכנסה לביתה פצועה המומה ופרצה בבכי.

           כך מתאר כתב האישום את מעשי המערער, תאור עליו חזר בית המשפט בהכרעת דינו.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3.        בפני בית המשפט המחוזי הודה המערער כי הסיע את המתלוננת במכוניתו, אך טען שלא היה שתוי. לדבריו, הציע לה להצטרף אליו למושב תירוש ולשם נסעו. הוא כפר בכך שנסע למקומות חשוכים וכי שאל אותה שאלות אינטימיות. המערער אישר שהביא מביתו וודקה ומשקה רד בול, הם נפגשו עם חבריו ושתו יחד. לדבריו, המתלוננת סירבה להיכנס לביתו ולכן שתו בכניסה לישוב. לטענתו, היא הציגה עצמה כבת 18. הוא אישר שליטף אותה אך טען כי היא לא הסיטה ידו ממנה. הוא הציע שחבריו ייקחו אותה אך היא ביקשה שיסיע אותה לבדו לביתה. בהסכמה נסעו לפארק בריטניה שם התנשקו התגפפו, פשטו בגדיהם והחלו בקיום מגע מיני. המערער טען כי בהסכמתה החופשית החדיר אצבעותיו לאיבר מינה מבלי לגרום לה כאב. המגע המיני הופסק כשהוברר שלמערער אין קונדום. הוא כפר בהחדרת אצבעותיו לפי הטבעת. לאחר מכן הסיע אותה לביתה והם קבעו להידבר ביניהם.

4.        בית המשפט המחוזי הציג את יריעת המחלוקות בשתי שאלות

           א. האם במהלך הנסיעה מבית שמש עצר המערער פעמיים ואמר למתלוננת שאם לא תיאות לבוא איתו למושב תירוש עליה לרדת מהרכב.

           ב. האם הפנייה לפארק בריטניה הייתה בהסכמה והאם המגע המיני היה בהסכמה או בכפיה.

עיקרי הראיות

5.        העדות המרכזית בבית המשפט המחוזי הייתה עדותה של המתלוננת, תלמידת תיכון, שגוללה את מסכת האירועים והמעשים שביצע בה המערער. היא העידה שבערב האירוע חגגה את יום הולדתה והייתה אמורה לישון אצל חברתה בבית שמש, אולם הסתבר כי החברה אמורה לקום בבוקר לעבודה, ומשכך החליטה המתלוננת לחזור לביתה. היא לוותה על ידי שתי חברות במטרה לתפוס טרמפ לביתה. בהמשך תיארה את האירועים המתוארים בכתב האישום. בית המשפט, הגם שמצא סתירות ותמיהות בגרסתה, סבר "שמדובר בעניינים פריפריאליים שאינם נוגעים לאירועי אותו לילה". באשר לאמינות גרסתה קבע כי "גרסתה של המתלוננת על מהלך הדברים עם הנאשם הייתה ברורה, הגיונית וקוהרנטית, תיאוריה אותנטיים מתוך מתן ביטוי לפחדים ולחששות שחוותה". בית המשפט ציין שלא הסתירה פרטים פחות נוחים לה בגרסתה, כמו נסיעה בטרמפים באישון לילה, העובדה שעישנה סיגריות, ושהסכימה להתלוות לנאשם. בית המשפט האמין למתלוננת כי עמדה על דעתה וביקשה מהמערער שיביאה לביתה, וסירבה להיוותר עימו במקום סגור ומבודד, כמו גם סירבה להיכנס לביתו ולמקום מבודד ביער.

6.        בית המשפט מצא תמיכות לגרסתה של המתלוננת בעדות אחיה הצעיר שנכנס באותו לילה הביתה ושמע אותה בוכה, ובדברי אמה של המתלוננת ששמעה את בכייה, ושאלה אותה רק למחרת כיצד חזרה הביתה שהרי הייתה אמורה לישון אצל חברה, ומתגובתה הבינה שקרה משהו. על פי תיאור האם מצאה את המתלוננת רועדת, קפואה במיטה, שוכבת בבגדיה, וכשניסתה לעזור לה להתפשט ראתה שהחזייה שלה מוכתמת  בדם. האם העידה כי אמרה למתלוננת שהן הולכות לתחנת המשטרה. האם תיארה את מצבה של בתה מאז המקרה, מתקשה לישון בלילות, ירדה בלימודים, פוחדת לצאת מהבית ונזקקת לטיפול פסיכולוגי. בית המשפט מצא שהממצאים הרפואיים כמו שפשוף בשפתה, שריטות וחבלות ברגליה, כמו גם סימני שפשוף באיבר מינה תואמים את סיפורה. בית המשפט קבע שהסימנים שנמצאו על גופה מעידים על שימוש בכוח ולא על מגע מיני נינוח כפי שניסה המערער להציג. שיחת המערער עם חברו חזן (ת/10), בה הוא מספר לו על האירוע, אף היא מחזקת את גרסת המתלוננת למרות דברי הרהב וההתרברבות של המערער בהם היא שזורה. בית המשפט סיכם את התרשמותו מעדות המתלוננת כי "נמצאה מבוססת ואמינה מתוכה ומברה" שכן עדותה זכתה לחיזוקים חיצוניים משמעותיים. לעומת זאת דחה בית המשפט את גרסת המערער, לפיה כל הערב התנהל ביניהם על בסיס רצון והסכמה מצידה של המתלוננת.

7.        כאמור בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער באינוס המתלוננת בנסיבות מחמירות ובמעשה סדום. לאחר שקיבל תסקיר שירות מבחן, בו נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית, כמו גם תסקיר נפגעת עבירה המביא פרטים רבים על השפעת אירוע האינוס על המתלוננת תוך תאור בדידותה, הסתגרותה, ופחדיה, גזר עליו בית המשפט את העונשים כאמור: ארבע שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יבצע עבירה מהוראות סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין. עוד קבע כי מהמאסר בפועל יש לנכות את תקופת המעצר בין הימים 16.11.09 -23.8.09. עוד הטיל בית המשפט על המערער קנס בסך 2000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו, וכן פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח אשר ישולם לא יאוחר מיום 15.1.2011. יוער כי דעת המיעוט של השופטת מזרחי גרסה כי יש להטיל על המערער שלוש שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי.

טענות הצדדים

8.        באי כוחו של המערער, עו"ד כץ ועו"ד ליטן, טענו כל שניתן לשכנענו כי במקרה דנן יש הצדקה להתערב בהכרעת הדין. לעמדתם, אין מדובר בערעור על מהימנות המתלוננת, אלא בקביעות עובדתיות ומסקנות שאינן הולמות את מסכת הראיות שהוצגה בפני בית המשפט, כגון הקביעה שהמתלוננת אולצה על ידי המערער לנסוע למושב תירוש, כמו גם המסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים. לטענתם, בית המשפט נתן למתלוננת ליהנות מהספק תחת חובתו שבדין לתת למערער ליהנות מהספק, ותוך התעלמות מאותם ממצאים אשר יש בהם ללמד על חקירה רשלנית ולא ראויה של אנשי משטרה שביקשו להוביל להרשעתו של המערער. "הראיות התומכות" עליהן ביסס בית משפט קמא את הרשעתו של המערער לא רק שאינן תומכות, לטענתם, אלא שיש בהן כדי לכרסם כרסום של ממש בגרסת המתלוננת. עוד מוסיפים הם כי בית המשפט שגה כשקבע כי הסתירות והתמיהות שבעדות המתלוננת מצויות בפריפריה ואינן נוגעות ישירות לאירועים. כך למשל באשר לסתירות בדבריה לגבי הסכמתה או אי הסכמתה לשתות אלכוהול במהלך הנסיעה. עוד שגה בית המשפט, לטענתם, בקובעו כי הייתה למערער תכנית מראש להוביל את המתלוננת בדרכי כזב במטרה לבצע את זממו. העובדה שהמערער הציע למתלוננת לנסוע עם שניים מחבריו אינה מתיישבת עם קביעת בית המשפט המחוזי כי למערער היתה תוכנית מותווית לביצוע זממו. לטענת באי כוחו של המערער קיימת חוסר קוהרנטיות בהסבריה של המתלוננת באשר לסירובה לנסוע עם שניים מחבריו לביתה, שכן מעדותה עולה שהסבירה את סירובה בכך שהמעשה אינו מכובד, ובשלב מאוחר יותר הוסיפה וטענה שיהיה לה קשה יותר להשתלט על שניים מאשר על אחד.

           חלק משמעותי מדבריהם הפנו הסנגורים לכך שטענתה של המתלוננת על אונס קודם זהה למעשה לתלונה נשוא ערעור זה, כאשר לטענתם אין מחלוקת שבמקרה הקודם כלל לא התרחש אונס. ההתנהלות כאן מלמדת, לטענתם, על דפוס התנהגות של המתלוננת ואמה. לעמדת באי כוח המערער התנהגות האם גם היא מוזרה, ויתכן שהמניע להגשת התלונה היה פחדה של המתלוננת מאמה. עוד מוסיפים הם כי השיחה בין המערער וחזן היא שיחה ניטראלית, ואין בה בשום פנים כדי לתמוך בגרסת המתלוננת. כך גם באשר לממצאים הרפואיים אשר על פי חוות דעת הרופא היו יכולים להיגרם במסגרת מגע מיני נינוח ומתוך הסכמה.

           לעניין העונש מבקשים הסנגורים לא להיעתר לבקשת המאשימה, אלא להקל בעונשו של מרשם, וכן מבקשים הם לשים לב לדברי השופטת מזרחי ולהתרשם מתמונת המתלוננת בפייסבוק. פסקי הדין שהוגשו על ידי התביעה משקפים, לטענתם, נסיבות חמורות בהרבה מהעונש הראוי במקרה זה.